Vayedaber

Simple Havroutah

Psa'him

Daf 33b

אָמַר: אָמַר קְרָא ''רֵאשִׁית'' — שֶׁשְּׁיָרֶיהָ נִיכָּרִין לְיִשְׂרָאֵל, יָצְתָה זוֹ שֶׁאֵין שְׁיָרֶיהָ נִיכָּרִין.

Traduction

he said that the verse states: ''The first fruits of your grain, your wine, your oil, and the first of the fleece of your sheep, shall you give him'' (Deuteronomy 18:4), implying that its remnants are recognizable for an Israelite, as the notion of a first part indicates that there is another portion remaining which is fit to be consumed by the Israelite. This teruma is excluded as there is no recognizable remnant left that may be consumed by the Israelite, because it is leavened bread. Since even after this portion has been separated the remainder of the produce may not be eaten, that which was separated does not become teruma.

Rachi non traduit

דאמר קרא ראשית. משמע שתהא היא ראשית ואלו שיריים ניכרים שתהא היא מתירתן לישראל ואי במפריש תרומת חמץ מה היתר יש בשיריה שתהא ראשיתן עושה שיריים כי הוו מעיקרא טבל הוו שרי בהנאה ואסורין באכילה השתא נמי שרו בהנאה ואסורין באכילה משום חמץ ולענין מאי הוו שיריים:

Tossefoth non traduit

אמר קרא ראשית ששיריה ניכרים. ואם תאמר והא שיריה ניכרים דמעיקרא הוה אסירא בהנאה של כילוי כגון הדלקה וכיוצא בו מידי דהוה אטבל טמא דאין מדליקין בו ומשעת הרמה ואילך מדליקין בו וי''ל דדוקא בטבל טמא אין מדליקין כדדרשינן את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר מה תרומה טהורה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך אף תרומה וכו' אבל בטבל של חמץ מדליקין דלא איירי אלא בשתי תרומות:

יָתֵיב רַב אַחָא בַּר רַב עַוְיָא קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא, וְיָתֵיב וְאָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: עֲנָבִים שֶׁנִּטְמְאוּ — דּוֹרְכָן פָּחוֹת פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה, וְיֵינָן כָּשֵׁר לִנְסָכִין. אַלְמָא קָסָבַר: מַשְׁקִין מִיפְקָד פְּקִידִי, לְאֵימַת קָא מִיטַּמְּאִי — לְכִי סָחֵיט לְהוּ. לְכִי סָחֵיט לְהוּ לֵיתֵיהּ לְשִׁיעוּרֵיהּ.

Traduction

Rav Aḥa bar Rav Avya sat before Rav Ḥisda, and he sat and said in the name of Rabbi Yoḥanan: With regard to grapes that became ritually impure, one should tread on them less than an egg-bulk at a time, and the wine that comes from them is kosher even for libations because it is ritually pure. Apparently Rabbi Yoḥanan holds: The liquid is stored inside the grape, as the juice is not considered to be part of the grape itself but rather stored in the grape as though contained in a receptacle. According to Rabbi Yoḥanan’s opinion, when do these liquids become ritually impure? This occurs only when one squeezes them, and prior to this the juice remains pure even if the grape was impure. And when one squeezes them, there is less than the minimum measure of grape flesh that would transfer ritual impurity, as food can impart ritual impurity only if it is at least an egg-bulk in size.

Rachi non traduit

פחות מכביצה. אוכל טמא אין מטמא אחרים:

ויינן כשר לנסכים. דאינו מטמא:

קסבר משקין מיפקד פקידי. מופקדין הן בתוך הזג ואינן חיבור לו אלא כמי שנותנין בכלי וכשנטמא הזג לא נטמא משקה בכלל זג טומאת אוכלין דלאו אוכל דכוותיה חשיבי בהדייהו וטומאת משקין נמי לא נטמאו ואע''פ שמשקה מקבל טומאה בכל שהוא דלא היה שם משקה עליו מעולם ואין צירוף חביריו עמו דהא זג זה לא נגע במשקין שבחבירו:

לאימת מיטמו. משקין לכי סחיט להו והנסחטין נוגעין לכל הזגים יחד וכי סחיט להו ליתיה לשיעוריה דאין בזגין כביצה ליתן טומאה דהא פחות מכביצה דרך:

אִי הָכִי, כְּבֵיצָה נָמֵי? דְּהָתְנַן: טְמֵא מֵת שֶׁסָּחַט זֵיתִים וַעֲנָבִים כְּבֵיצָה מְכֻוֶּונֶת — טְהוֹרִין! הָתָם — דְּאִי עֲבַד, הָכָא — לְכַתְּחִלָּה. גְּזֵירָה דִּילְמָא אָתֵי לְמֶיעְבַּד יוֹתֵר מִכְּבֵיצָה.

Traduction

The Gemara challenges this statement: If that is so, then even if he squeezes an egg-bulk of grapes, the juice will still not become impure. Didn’t we learn in a mishna: In the case of one who is ritually impure with impurity imparted by a corpse and who squeezed olives or grapes in the exact amount of an egg-bulk, the liquid is ritually pure. Once the first drop of liquid is squeezed out, less than an egg-bulk of food remains, and it cannot render the liquid impure. In that case, why did Rabbi Yoḥanan permit squeezing only less than an egg-bulk? The Gemara answers: There, it was speaking of a case where the ruling was after the fact; however, here, it is discussing the ruling ab initio, and the mishna states that one may press juice only from less than an egg-bulk of grapes due to a rabbinic decree lest one come to perform the act of squeezing on more than an egg-bulk, causing the liquid to become impure.

Rachi non traduit

בכביצה נמי. דהא כי נפיק משקין מינייהו חסר ליה שיעוריה אוכל ומשקה מקבל טומאה בכל שהן אבל אין מטמא אחרים אלא אוכל כביצה ומשקה ברביעית והכי תניא בתורת כהנים מכל האוכל מלמד שמטמא בכל שהוא יכול יטמא לאחרים בכל שהוא ת''ל אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת והיינו כביצה כדאמרינן בפרק יוה''כ (יומא פ.) אין בית הבליעה מחזקת יותר מביצת תרנגולת ואני שמעתי דאף לקבל טומאה בעי כביצה:

טמא מת שסחט זיתים וענבים כביצה מכוונת טהור. וכדמסיק מילתא במסכת טהרות ובלבד שלא יגע במשקה וכגון שדרכן בפשוטי כלי עץ שאין מטמאין שאין כאן מטמא משקה אלא הזגין שנגע בהן הטמא קודם לכן בידים שהוא לא נזהר אלא משיצא משקה וכשהמשקין נוגעין בזגין כבר חסר שיעור כביצה ויותר מכביצה כל דהו קתני התם בהדיא טמא שכיון שיצא טפה ראשונה נטמאת הטפה בכביצה שעדיין היה באוכל כביצה אע''ג דאין משקה הנבלע באוכל מקבל טומאה עמו משלים הוא את שיעורו דדכוותה תנן התם טובא ובמנחות (דף נד:) נמי מייתי לה בגמרא כביצה אוכלין שהניחו בחמה ונתמעטו טהורין וכן כזית חלב ופיגול ונותר חזר והניחן בגשמים ותפחו טמאין וחייבין עליהן משום פיגול ונותר וחלב ואע''ג דגשמים הנבלעין בתוכו לאו חלב נינהו דאי סחיט להו ושתי מינייהו כזית פטור אפילו הכי כל כמה דבגווה נינהו משלמי לשיעוריה וטמא מת דוקא נקט שאינו מטמא בהיסט והוא הדין לטמא שרץ וכל טומא מגע ורישא דכולהו נקט אבל זב שמטמא בהיסט שסחט אפילו גרגיר יחידי תנן התם דמטמא אפילו בפשוטי כלי עץ דכיון דיצאת טפה ראשונה ונטבל העץ והגביהו נטמאו משקין שעל העץ במשא דמשקה מקבל טומאה בכל שהוא וכשחזר ונתנו לתוכו נתערב טמא בטהור והכל טמא:

התם דאי עביד קאמר. שסחט אבל הכא בבא לימלך מה יעשה נימא ליה דרוך פחות מכביצה אבל כביצה לא דילמא אתי למיעבד יותר מכביצה כל שהוא וכשיוצאה טפה ראשונה עדיין יש באוכל כביצה ונטמאת הטפה וחוזרת ומתערבת במשקין:

אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא: מַאן צָיֵית לָךְ וּלְרַבִּי יוֹחָנָן רַבָּךְ? וְכִי טוּמְאָה שֶׁבָּהֶן לְהֵיכָן הָלְכָה? אַלְמָא קָא סָבַר: מַשְׁקִין מִיבְלָע בְּלִיעִי. וְכֵיוָן דְּאִיטַּמּוֹ לֵיהּ אוּכְלָא, אִיטַּמּוֹ לֵיהּ מַשְׁקִין.

Traduction

Rav Ḥisda said to Rav Aḥa bar Rav Avya: Who will listen to you and to Rabbi Yoḥanan your teacher with regard to this issue? As, where did the impurity that was in the grape juice go? The Gemara notes that apparently Rav Ḥisda holds: Liquids are absorbed within the fruit and are therefore considered to be part of the grape itself. And since the flesh of the grape became ritually impure, the liquid became ritually impure as well.

Rachi non traduit

טומאה שבהן. שקיבלו תחלה עם האוכל כשנטמאו הענבים:

משקין בליעי. באוכל הן בלועין מכל דפנותיו וחיבור הן לו ונטמאו עמו:

אֲמַר לֵיהּ: וְאַתְּ לָא תִּיסְבְּרָא דְּמַשְׁקִין מִיפְקָד פְּקִידִי? וְהָתְנַן: טְמֵא מֵת שֶׁסָּחַט זֵיתִים וַעֲנָבִים מְכֻוֶּונֶת כְּבֵיצָה — טְהוֹרִין. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא מִיפְקָד פְּקִידִי — מִשּׁוּם הָכִי טְהוֹרִין, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מִיבְלָע בְּלִיעִי — אַמַּאי טְהוֹרִין?

Traduction

Rav Aḥa said to him: Do you not hold that liquids are stored inside the grape? Didn’t we learn in the mishna: In the case of one who is ritually impure with impurity imparted by a corpse and who squeezed olives or grapes in the exact amount of an egg-bulk, using a flat wooden utensil without touching the liquid itself, the liquid is ritually pure. Granted, if you say that the juice is stored inside the grapes, then it is due to that reason that the liquid is pure. But if you say that the liquid is absorbed within the grapes, why is the juice pure? According to this opinion, once the grape itself becomes impure, the juice, which is attached to it and absorbed in it, becomes impure as well.

Rachi non traduit

אמאי טהורין. הרי נטמאו הענבים במגע טמא מת ואע''פ שלא נגע במשקה נטמא:

אֲמַר לֵיהּ: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, בַּעֲנָבִים שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ. לְאֵימַת מִתַּכְשְׁרִי? לְכִי סָחֵיט לְהוּ. כִּי סָחֵיט לְהוּ — בְּצִיר לְהוּ שִׁיעוּרָא. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, הָא דְּתַנְיָא: הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה — לִתְרוּמַת תּוּתִין (זֵיתִים) וַעֲנָבִים שֶׁנִּטְמְאָה, שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ לֹא הֶיתֵּר אֲכִילָה וְלֹא הֶיתֵּר הַסָּקָה. הָא הֶיתֵּר אֲכִילָה נָמֵי אִית בֵּיהּ, דְּאִי בָּעֵי דָּרֵיךְ לְהוּ פָּחוֹת פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה.

Traduction

Rav Ḥisda said to him: With what are we dealing here? We are dealing with a case where the grapes have not been rendered susceptible to ritual impurity, since they have not come in contact with liquids. When do they become susceptible to ritual impurity? This is only once one presses them and they become wet with their own juice. However, when he presses them, they decrease in volume and are lacking the measure of volume required to become impure. This must be the explanation, for if you do not say so, it is difficult to reconcile this mishna with that which was taught in the baraita cited above: To what may this case of teruma of leavened bread be compared? It may be compared to teruma of berries, olives, and grapes that became impure, which can neither be eaten nor burned. However, according to Rabbi Yoḥanan’s statement they may even be eaten, as if one wishes he may tread less than an egg-bulk at a time.

Rachi non traduit

כי סחיט להו ליתיה לשיעוריה. וכשנוגע באוכל הנגוב ודוחהו אל תחת המדוך אין בהן שיעור כדי לקבל טומאה והוא זהיר מליגע במשקה כדקתני בהדיא ובלבד שלא יגע במקום המשקה:

דאי לא תימא הכי. דמשקין בליעי ואיטמאו אלא מיפקד פקידי ואין מטמאין בנגיעת טומאה באוכל:

הא דתניא. לעיל כו' לתרומת תותים וענבים דמשמע שנטמאו תותים וענבים קודם דריכה וקתני אין לו בו היתר אכילה הא היתר אכילה נמי אית בה דאי בעי דריך לה פחות פחות מכביצה:

Tossefoth non traduit

לאימת מתכשרי לכי סחיט להו וכי סחיט להו בציר ליה שיעוריה. מכאן מקשה ר''ת לפ''ה דפירש דכל שהוא מקבל טומאה מן התורה דהא מכי נפיק מינה פורתא מתכשרי ומיד מקבל טומאה כל הנשאר דמשקין מיבלע בליעי וה''ר יוסף תירץ דאע''פ שאוכל מקבל טומאה בפחות מכביצה אין מקבל הכשר בפחות מכביצה ואומר ר''י דהיינו טעמא דמאשר יאכל נפקא ליה לטמא אחרים בכביצה אוכל הנאכל בבת אחת ועלה קאי אשר יבא עליו מים אלמא לא מקבל הכשר בפחות מכביצה ועוד מקשה ר''ת דאמרינן בפ' אלו עוברין (לקמן פסחים מד.) השום והשמן של תרומה ומקפה של חולין ונגע טבול יום במקצתו לא פסל אלא מקום מגעו וכתב בכל הספרים והוינן בה מקום מגעו אמאי פסול והא לא הוי כביצה אלמא לא מקבל טומאה בכל שהוא ורש''י מוחק שם מן הספרים ומפרש בדוחק ועוד ה''ר אליהו מביא ראיה. מת''כ דדרשינן גבי כלי חרס דכתיב ואותו תשבורו אותו אתה שובר לטהרתו ואי אתה שובר אוכלין לטהרתן ואי מקבלין טומאה בכל שהוא פשיטא דלא מהני להו שבירה וההיא דת''כ שהביא רש''י שאוכל מטמא בכל שהוא אסמכתא היא ומילי טובא מפיק מקרא בת''כ וליתנהו אלא אסמכתא ורש''י בעצמו חזר בו בפ' אותו ואת בנו (חולין דף פב.) בשמעתא דפרה מטמא טומאת אוכלים דהקשה למה לה קבלת טומאה היא גופה מטמא אדם ובגדים ותירץ רש''י דכי האי גוונא מפרש בכריתות בפ' דם שחיטה (כריתות דף כא.) כגון שחיפוה בפחות מכביצה בצק אי משוית ליה אוכל מצטרף ליה בהדי בצק ומקבל האי בצק טומאה אם יגע בטומאה ומטמא שאר אוכלין ואי לאו אוכל הוא לא מקבל האי בצק טומאה דלית בה שיעור וכי נגעי ביה אוכלין אחריני טהורין הן שאין נוגעין בנבילה אלא בבצק לשון רש''י:

[וע''ע תוס' שבת צא. ד''ה אי לענין ותו'זבחים לא. ד''ה אמר]:

אָמַר רָבָא: גְּזֵירָה דִּילְמָא אָתֵי בְּהוּ לִידֵי תַקָּלָה. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וּמִי חָיְישִׁינַן לְתַקָּלָה? וְהָא תַּנְיָא: מַדְלִיקִין בְּפַת וּבְשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת. אֲמַר לֵיהּ: פַּת — זָרֵיק לֵיהּ בֵּין הָעֵצִים. שֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה — רָמֵי לֵיהּ בִּכְלִי מָאוּס.

Traduction

Rava said: It is possible to reject this proof, as even if this action is permitted in principle, there is a rabbinic decree prohibiting it lest he encounter a stumbling block. If one keeps ritually impure fruit of teruma in order to press it for its juice, it is possible that he will forget its status and accidentally eat it. Abaye said to him: Are we concerned about this type of stumbling block? Wasn’t it taught in a baraita: One may light a fire with bread and oil of teruma that became ritually impure? It can be deduced from this baraita that there is no concern that a person will forget and eat these foods. Rava said to him: Bread is only permitted when one throws it among the wood used for fuel so that it is ruined and no longer considered edible. Teruma oil is permitted only when one puts it into a repulsive vessel so that no one will drink it.

Rachi non traduit

לידי תקלה. כשהוא דורכן שמא יאכל מהן:

מדליקין בפת ובשמן כו'. והא ודאי בחד שעתא לא מדליק שמן כולה אלא לזמן מרובה ולא חיישינן דילמא אכיל מיניה:

גּוּפָא: מַדְלִיקִין בְּפַת וּבְשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת. אַבָּיֵי אָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּחִזְקִיָּה, וְרָבָא אָמַר דְּבֵי רַבִּי יִצְחָק בַּר מָרְתָא אָמַר רַב הוּנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא פַּת, אֲבָל חִיטֵּי — לֹא, שֶׁמָּא יָבֹא בָּהֶן לִידֵי תַּקָּלָה. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ חִיטֵּי. וְאַמַּאי? נֵיחוּשׁ דִּילְמָא אָתֵי בָּהֶן לִידֵי תַּקָּלָה! כִּדְאָמַר רַב אָשֵׁי:

Traduction

With regard to the matter itself, it was taught: One may light with bread and oil of teruma that became ritually impure. The Sages limited the application of this halakha, as Abaye said in the name of Ḥizkiya and Rava said in the name of the Sages from the school of Rabbi Yitzḥak bar Marta that Rav Huna said: They taught that one may use impure teruma as firewood only with regard to bread; however, with regard to wheat, no, one may not light a fire with it, lest one encounter a stumbling block and eat it, because wheat will not become inedible by being placed among the firewood. And Rabbi Yoḥanan said: Even wheat may be used as fuel. The Gemara asks: And why does he permit this? Let us be concerned lest he encounter a stumbling block. The Gemara answers based on what Rav Ashi said with regard to a different issue:

Rachi non traduit

אלא פת. דכי זרק ליה ממאיסא ותו לא אתי למיכליה:

אבל חיטי. אי נמי זריק להו לא ממאיסי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source